טיפול

טיפול

הטיפול שהוכח כיעיל ביותר להפרעת קשב הוא טיפול אינטגרטיבי, המשלב טיפול תרופתי, טיפול התנהגותי וטיפול רגשי בהתאם למוקדי הקושי של המטופל. במקרה של ילדים, מומלץ לשלב גם הדרכת הורים ועבודה בשיתוף-פעולה עם הצוות החינוכי.

להפרעת קשב יש בסיס אורגאני-נוירולוגי, הטיפול בו הוא חלק נכבד מהטיפול בהפרעה. הנוירולוג או הפסיכיאטר שקבעו את האבחנה מתאימים את התרופה ואת מינונה, אבל גם הם יידעו לומר שזה לא מספיק. להפרעת הקשב יש השלכות על התפקוד היומיומי, על היכולות החברתיות, האקדמיות והתעסוקתיות – ומכאן גם על הדימוי העצמי ותחושת הביטחון והמסוגלות של האדם הסובל מהפרעת קשב.
לכן יש צורך בערוץ של טיפול התנהגותי וערוץ של טיפול רגשי; הראשון מסייע ברכישת כלים מעשיים ומתודות שיקלו על ההתנהלות בבית ומחוצה לו, והשני מטפל בתחושות הקשות שחווה ילד או מבוגר שחי עם הפרעת קשב.

חשוב לדעת: להפרעת קשב, בעיקר כזו שלא אובחנה ולא טופלה בילדות, מצטרפת פעמים רבות "תחלואה נלווית" בדמות דכאון או חרדה, שהופכות לגורם מעכב בפני עצמו בחייו של האדם.

ה"חליפה" שנתפרת עבור כל מטופל היא כזאת שמתאימה למידותיו הספציפיות. משקלו של כל רכיב – תרופתי, התנהגותי, רגשי – משתנה לפי צרכים, גיל, שלב בחיים. השילוב ביניהם יהיה תמיד אישי מאוד.
טיפול אינטגרטיבי כזה לוקח בחשבון את כל פניה והשלכותיה של הלקות המורכבת הזו. הטיפול מאפשר לילדים ולבוגרים בעלי הפרעת קשב לנהל אורח חיים מספק, פרודוקטיבי וחיובי, ולממש את הפוטנציאל השכלי והחברתי שלהם, לצמוח ולהצליח.