הפכנו להיות משפחה מבודדת

"השבוע חטפתי את הסטירה בפרצוף, הבנתי שגם ההורים שלי וגם האחים שלי מעדיפים לא להיות יותר מדי במחיצתנו כי אנחנו מתישים אותם. הם לא יודעים איך לאכול את ה"דבר הזה", אצלנו אף פעם לא היו התנהגויות כאלה, כולם מאוד "מחונכים". אחרי שסיפרתי להם על הפרעת הקשב במשפחה הגרעינית שלי, על הילדים שאובחנו אחד אחרי השני ועל בעלי שגם הוא אובחן כהפרעת קשב ועל הקשיים שאנחנו חווים כל יום הייתי בטוחה שהם מבינים, הייתי בטוחה שהם, האנשים האהובים עליי כל כך, האנשים הכי קרובים אליי, הייתי בטוחה שהם מקבלים אותנו בכל מצב.

אז זהו, טעיתי !

השבוע נודע לי שסבא שלי הזמין את האחים שלי עם המשפחות שלהם לחופשה בדיוק בשבת שלבת שלנו יש אירוע סיום של החוג שלה. כשבקשתי לשנות את המועד, שיתאים גם לנו, קבלתי את התשובה שהכי לא ציפיתי לשמוע – "אתכם אזמין לנופש בזמן אחר, כך יהיה יותר קל לכולנו, יהיו פחות צעקות, נוכל לדבר, את יודעת – חופשה אמתית". כך ענו לי ההורים שלי, הסבא וסבתא של הילדים שלי. אני, שהייתי הבת האהובה ותמיד מרכז העניינים והגאווה, הפכתי לכבשה השחורה – נעלבתי ונפגעתי עד עמקי נשמתי.

 

פתאום נפלו לי המון אסימונים – ארוחות שישי בערב הופסקו ועברו לצהריים, כי אנחנו לא יכולים לבוא, כי אני עובדת עד מאוחר. האחים שלי כמעט שלא מזמינים אותנו אליהם, זו אני שיוזמת את הביקורים. פתאום הבנתי שאנחנו לא רצויים, שהמשפחה האהובה עליי כל כך, לא מסוגלת להתמודד ולעזור לי קצת עם הקשיים שאני חווה כל יום, כל הזמן.

 

למה רק אני רואה את היופי בילדים שלי ? את שמחת החיים, הצחוק המתגלגל, היצירתיות, החום והאכפתיות שלהם, הרצון לעזור, הדמיון המפותח, ילדים שכל כך רוצים להיות "טובים" ולשמח אותנו ותמיד איכשהו זה נגמר בכעס. כל הסביבה שלנו מסתכלת על הילדים שלנו ורואה רק את הדברים הרעים, ההתנהגויות הקשות שלהם, אני רק שומעת את התלונות בביה"ס, את ההורים שמתלוננים שהילדים שלנו תמיד גורמים למריבות, הקושי לבקר חברים ואפילו קרובי משפחה, פשוט הפסיקו להזמין אותנו בגלל הילדים.

הפכנו למשפחה מבודדת, שאף אחד לא באמת מסוגל להכיל את ההתנהגות הפרועה של הילדים שלנו. קבלתי את זה בהבנה. אני מבינה שאם לנו קשה עם הילדים, ברור שלאחרים יהיה עוד יותר קשה ושאין להם את הכח להתמודד עם הצעקות, הוויכוחים והמריבות על כל דבר. הם באמת לא "חייבים" להתמודד עם זה. אבל המשפחה הכי קרובה שלי ? מעגל התמיכה, הסביבה שאמורה להיות הכי בטוחה ומחבקת – גם הם שומרים מאתנו מרחק ?!"

 

דיברנו על דרכי התנהלות שיוכלו להקל –

• תביאו למשפחה הסברים ברמה רפואית-מדעית (גוגל פשוט), כי קשה לאנשים לתרגם את הקשר בין הפרעת קשב לבין ביטויי ההתנהגות שלה. שתפו את ההורים והמשפחה בדוגמאות של ביטויי ההפרעה אצל הילדים.
• תחשפו את המשפחה לחומרים נוספים שעוזרים להבין את ההתנהגויות, כי אצל מרבית האנשים ההפרעה קשורה ללימודים ולא להתנהגויות שמחוץ לביה"ס.

קנו פנקסי טיפים, תזמינו להרצאות, הראו סרטונים עם הסברים, ספרו על חוויות שלכם.

• שתפו בקושי ובקשו עזרה במינונים שמתאימים למשפחה.
• מצאו פתרונות יצירתיים למפגשים המשפחתיים ואל תוותרו עליהם – לא חייבים תמיד כולם. אפשר להתחלק ולבוא בהרכבים מצומצמים יותר.
• קצרו זמני ביקור ואל תשתקעו לשעות רבות – הגדירו מראש לילדים את זמן העזיבה.
• אתגרו את הילדים לסיים ביקורים משפחתיים עם תחושה שרוצים עוד ולא אחרי מריבות.
• תציעו למשפחה להיפגש לעתים גם במקומות פתוחים כמו פארק או גינת שעשועים די שהילדים יוכלו להיות חופשיים יותר ועם הרבה יותר מרחב.
• במפגשים המשפחתיים אל תעזבו את הילדים – עשו תורנות והקפידו להיות ליד הילדים ולעצור דברים לפני שהם קורים.
• אל תילחמו על העקרונות דווקא כשמתארחים – אפשרו לילדים לשבת יותר מול מסכים, צרו אוירה רגועה מסביב.

 

אל תוותרו – מצאו דרכים לשתף ולהיעזר. חשוב מאוד שהקשר עם המשפחה המורחבת ישמר וברוח טובה.