מרגישים חוסר אונים

אנחנו לא יודעים מה יש לילד שלנו, כל אחד מפנה אותנו למומחה אחר. כל פעם אנחנו שומעים על אנשי מקצוע חדשים, בעברית ובאנגלית ואין לנו כבר שמץ של מושג מה יכול לעזור. אנחנו הולכים לאיבוד. מפסידים כסף, מפסידים שעות עבודה, מתרוצצים בין המטפלים, כל אחד בשיטה אחרת, בתחום אחר, אנחנו עושים הכל, משתפים פעולה עם ביה"ס ועדיין לא רואים שום שינוי. שום התקדמות.

כך התחלנו את השיחה, ההורים לא הפסיקו לתאר את הימים הקשים שעוברים עליהם בבית ועל הילד בבית הספר. היה ברור שהם מרגישים חוסר אונים. נתתי להם דף וביקשתי שכל אחד מהם יכתוב לעצמו כמה דברים טובים שהוא רואה ברון. היה שקט בחדר. שני ההורים ישבו והסתכלו על הדף, העט ביד ולא כתבו דבר. אחרי דקות ארוכות של שקט מעיק, שאלתי מי רוצה לקרא ראשון. האמא פנתה אליי ואמרה, אני כל כך אוהבת את רון, אבל לא מצליחה להעלות שום דבר טוב כרגע. הוא כל כך מעצבן אותי, אני כועסת על מה שעשה היום לאחותו ועל זה שאתמול נזפו בנו בביה"ס. ממש אין לי שום דבר טוב להגיד עליו. הסתכלתי אל האבא של רון, אולי ממנו תבוא הישועה – הוא הראה לי את הדף שבידו, היה כתוב שם, "רון הוא ילד מצחיק". זה הדבר היחיד שהוא הצליח להעלות בראשו כמשהו טוב בבן שלו.

הרבה הורים שקועים בתסכול, בתחושת הכשלון האישי, בחוסר ההצלחה, בחוסר היכולת להגיע ולהבין את הילד שלהם. למרות שקבלו אבחון מדויק עם המלצות לטיפול, הם עדיין מרגישים אבודים בתוך שפע האפשרויות, ללא יד מכוונת, ללא תקווה ולא רואים מתי זה יגמר.

בואו נפעל כדי לצאת ממעגל חוסר האונים –

אם יש אבחון – נקרא אותו, נתעמק ונלמד אותו. אם עדיין לא ניגשנו לאבחון – נקבע בהקדם.
נפנה ליעוץ נוסף כדי ללמוד עוד על הנושא.
נשאל שאלות את אנשי המקצוע (הרופא המאבחן), לא נוותר עד שנקבל את כל התשובות.
אם אנחנו מרגישים שלא קבלנו את כל התשובות, נפנה לחוות דעת נוספת,.
נקרא הרבה במקורות מידע אמינים.
נשתתף בכנסים וימי עיון בנושא.

כשאני פוגשת הורים במצב של חוסר אונים ובלבול, אני נזכרת בחשיבה שהובילה אותנו להקים את עמותת "קווים ומחשבות". רצינו להנגיש מידע אמין לאנשים, שתהיה כתובת לידע מדעי ומקצועי, בית שיוכלו להיוועץ בו עם אנשי מקצוע. אתר האינטרנט שלנו מרכז ידע רב בנושא הפרעת קשב. עמוד הפייסבוק שלנו מלווה בכל יום ובכל בעיה. אנחנו כאן – בשבילכם!