הכוונה

פעמים רבות, מבלי לשים לב, אנחנו מעירים לילדים ואומרים להם מה לא לעשות, כועסים עליהם ומענישים אותם כשהם לא עושים זאת.

ילדים עם הפרעת קשב זקוקים להכוונה שלנו, זקוקים שנדייק להם את המשימות.
לדוגמה:

  1. במקום לומר להם לא להתפרץ בכיתה, נזכיר להם שוב ושוב (ושוב) להצביע, או לכתוב את מה שיש להם לומר.
  2. במקום לא להתנדנד עם הכיסא אפשר לומר להם לעמוד,
  3. במקום לא להתערב בויכוח שלא קשור אליהם, לומר להם לשאול אם הם יכולים להציע את דעתם.

בואו נגיד לילדים מה מותר להם לעשות, מה כדאי להם לעשות וכך נעזור להם להראות את החוזקות שלהם.

תודה לאור לי ברגשטיין על השותפות בכתיבה