הדרך שבאמצע

״אז אנחנו מבינים שלבן שלנו יש נכות, איך אנחנו יכולים לדרוש ממנו עכשיו להכין שעורי בית ? לעמוד בזמנים ? להקשיב ? להתרכז? אם זו המגבלה שלו, אנחנו לא רוצים לפגוע בו. הפסקנו לדרוש ממנו. כואב לנו שהוא סובל ושאנחנו עוד מקשים עליו בדרישות שלנו״ – את האמירות האלה התחלתי לשמוע בתקופה האחרונה. אמירות שנובעות מהעלייה במודעות לנושא הפרעת קשב.
יותר ויותר הורים מבינים את הקשיים ואת המאפיינים של ההפרעה ומתוך חיפוש אחר כלים מתאימים להתמודדות, נוצרה תופעה של שינוי גישה קיצוני, מהגישה שדורשת ומחייבת, לגישה הוותרנית שלא לוחצת ולא מחייבת, גישה ״מתחשבת״.

בעבר ההורים שלא האמינו שלילדים שלהם יש הפרעת קשב, תרצו את ההתנהגות שלהם כפינוק, חוצפה ולבטח לא הפרעה. לתפיסתם, כל אלו הן התנהגויות שהילד יכול לשלוט בהן.
בעקבות הכנס האחרון ובעקבות השיח שהתנהל ומתנהל בנושא, אנשים רבים שינו את גישתם, לאחר שהבינו שהפרעת קשב היא הפרעה אמיתית נוירו-ביולוגית. כדי שיוכלו לבצע את המשימות צריך להתאים להם את ה"רמפות" הנכונות, ליצור אסטרטגיות שיעזרו להם וכך לאפשר להם להגיע להישגים טובים ולא לוותר להם. כשמוותרים להם – מוותרים עליהם !

כאן נשאלת השאלה – מה מידת ההתחשבות ? עד לאן צריך לוותר ומתי אפשר לדרוש ? התחלנו לראות הורים שנבהלו וויתרו על כל הדרישות – ״זו נכות, זה לא בגללו, הוא לא יכול לשלוט בזה, אני אשם, עד עכשיו לא הבנתי, אז עכשיו אני מפצה…״ הנטייה לאמירות קיצוניות מאפיינת את עולם הפרעת הקשב.

האם באמת כך אנחנו צריכים להתמודד עם הפרעת קשב ? האם זו הדרך ? האם המעבר מקיצוניות אחת לקיצוניות השנייה תפתור את הקשיים איתם הילד צריך להתמודד היום ? והאם כך אנחנו מכינים אותו לעתיד ?

השיח הציבורי היום עוסק רבות במה היא הפרעת קשב, ומהם הקשיים שההפרעה יוצרת. במקביל, עולה הצורך בלמידת דרכים להתמודדות ובקבלת כלים בהתאם. כלים שיאפשרו לילדים להתמודד עם הדרישות, מבלי שנוותר להם, לדוגמה עזרה רגשית, ליווי לימודי, טיפול תרופתי, הקלות, טיפולים אלטרנטיביים ובלבד שהילד ישיג את התוצאות הראויות ביחד עם כל הכתה.
בשום אופן אין הכוונה להפוך את ההפרעה למשהו שיעצור את הילד או יגביל אותו בעתיד, להיפך – המטרה היא לתת לילדים כלים להתמודדות, שיעזרו להם בהווה ויכינו אותם לעתיד.

אז לאחר שהיינו בקצה אחד ועברנו לקצה השני, חשוב שנמצא את הדרך המאזנת.
נתיחס להפרעת קשב כאל קושי שמלווה וילווה אותנו לאורך כל השנים, נלמד להשתמש בכלים שיוכלו להיות חלק מהחיים של הילדים שלנו גם בהמשך לחייהם הבוגרים.