נכנסים לכיתה

כשאני נכנסת לכתה וכל הילדים כבר נמצאים, לוקח לי יותר זמן להכניס אותם להתנהלות של השעור.

כשאנחנו נכנסים אחריהם לכתה והם כבר היו שם לפנינו,  הם אלו שמקבלים את פנינו כבעלי הבית ואנחנו האורחים. בזמן שחיכו לבד גם נוצרו עניינים שעלינו לפתור לפני שנוכל להתחיל את השעור.

נכון שההפסקה היא כמו אויר לנשימה בשבילנו, אבל כשאנחנו נכנסות אחרי הילדים לכתה, המצברים מתרוקנים מהר מאוד…

מוטב  שנפסיד דקה מההפסקה שלנו ונרוויח שעור אפקטיבי.

בואו נקדים את הילדים בכתה, נחכה להם שם כשהם חוזרים מההפסקה, נקבל את פניהם, נברך אותם ונתייחס אליהם. כך נוכל להתחיל את השעור בצורה הנינוחה והיעילה ביותר.

דקה פחות בחדר המורים תעזור לנו לשמור על מצברים טעונים.

 

ותודה לאור לי ברגשטיין על השותפות בכתיבה.