מהי הפרעת קשב

הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות או בקיצור הפרעת קשב (מוכרת כ-ADHD, ראשי תיבות באנגלית של Attention deficit hyperactivity disorder) היא הפרעה נוירו התפתחותית‏ שבאה לידי ביטוי בקושי ביכולת לעבד, למיין, ולהתמקד בגירויים המתאימים והרצויים ביותר מתוך כלל הגירויים התחושתיים בזמן נתון. תסמיני הליבה שלה הם אכן קשיי קשב, קשיי ריכוז, היפראקטיביות (פעלתנות יתר) ואימפולסיביות‏, אבל לא כל התסמינים חייבים להופיע כדי לענות על הקריטריונים של אבחנת הפרעת קשב. ההפרעה נובעת מליקוי אורגני בפעולתם של המוליכים העצביים במוח, ויש לה מקור תורשתי. היא איננה מצב רוח חולף או בעיית התנהגות. לא ניתן "להתגבר על זה".

ניתן להבחין בהבדלים פיזיים בין מוחו של אדם עם הפרעת קשב למוח אדם "רגיל".
מוח האדם מחולק לשני חלקים (המיספרות). הוא אינו סימטרי – צדו הימני גדול בדרך כלל מצדו השמאלי. אצל אנשים עם הפרעת קשב, צדו הימני של המוח קטן בממוצע ב-5.2% מזה של אנשים בלי הפרעת קשב.

ישנה השערה מקובלת שכמות המוליכים העצביים במרווח הבין-תאי (סינפסה) שבמוחם של אנשים בעלי הפרעת קשב נמוכה מהכמות האופיינית למוח אדם רגיל. עוד התגלה שבמוחם של מבוגרים עם הפרעת קשב, המטבוליזם של הגלוקוז באזור מסוים של האונה המיצחית של המוח הוא איטי יותר.

הסימפטומים של הפרעת הקשב מעורבים בכל תחומי החיים. הם עלולים להפריע בלמידה, בעבודה, ביחסים בין אישיים . בנוסף, הפרעת קשב מאופיינת בתחלואה נלווית משמעותית, כך שלעתים קרובות קיים יותר ממקור אחד הגורם לתסמינים; איתור או שלילה של מקורות נוספים לתסמינים נעשה במסגרת תהליך אבחון הפרעת קשב, ומסייע להתאים את הטיפול לכל אדם באופן אישי; ככלל ניתן לומר שטיפול יעיל הוא כזה שמשלב ערוץ תרופתי, ערוץ התנהגותי וערוץ רגשי.

הפרעת קשב נמצאת בכל שכבות החברה, הגילאים ורמות האינטליגנציה. לא קיים מידע מדויק על שכיחות ההפרעה, אך ההערכות המקובלות הן שבישראל ההפרעה נמצאת אצל בערך 5-10% מאוכלוסיית הילדים 3%-4% מהבוגרים.