לא יודעת כלום

אני זוכרת שהיינו בסדנה וקבלנו לקרא קטע מעיתון. כולם ישבו בשקט וקראו. גם אני. קראתי שוב ושוב. לא הבנתי מה אני קוראת. להרגשתי המדריך נתן לנו הרבה מדי זמן לקרא. כולם קראו בשקט ואני, מציצה לצדדים, כולם עדיין קוראים, גם אני כאילו קוראת, העיניים קוראות והראש לא קולט – לא מבינה כלום.

 

ואז הגיע הרגע – המדריך שבר את השקט. הקריאה נגמרה. פתאום אני שומעת את שמי – הוא פנה אליי "מיכל" ושאל :מה את חושבת על מה שנכתב במאמר?". הרגשתי איך אני נמסה לתוך הכיסא. שתקתי והבטתי אליו בעיניים ריקות, כולי מבוהלת, מה אומר לו, אני לא הבנתי כלום… הרגשתי שאני נעלמת לאט ובטוח לתוך הכיסא שלי, פתאום שמעתי את החברה שלי מתפרצת ועונה לו את התשובה. כך היא הסיטה את תשומת הלב של המדריך ממני אליה. ניצלתי ! הדיון נמשך בלעדיי.

 

התחושה החזקה, המוכרת, המתסכלת צפה ועלתה – אני נחמדה וטיפשה, פשוט לא יודעת כלום וכולם בטוח יודעים את זה.

 

עברו השנים, הגעתי לצבא. המפקד ששרתתי אתו מאוד העריך אותי ושלח אותי לקורס פקידות מבצעים. קורס ל"בנות החכמות".. הייתי בשוק, היו בקורס הרבה מושגים והרבה מידע שצריך לזכור. הייתי מבוהלת מהמחשבה שלא אצליח לעבור את הקורס. מה יחשוב המפקד שלי? הוא יגלה שאני לא חכמה כמו שהוא חושב? הגענו לסוף הקורס ועשינו את המבחן המסכם. התוצאות הגיעו ישירות למפקד שלי. כשהוא קבל את התוצאות הוא קרא לי ובפנים משועשעות הוא אמר לי – אז זה הציון שקבלת? 67?? יש לך מזל שאני יודע שאת מסוגלת ליותר. שוב עלתה תחושת הנחמדה והטיפשה..  כך המשכתי הלאה כשכל הזמן אני חיה בידיעה שאני נחמדה אבל טיפשה ולכן מוטב שאשתוק. תמיד הייתי מספר שתיים כדי שלא אצטרך להתמודד בחזית ולא יכולתי לממש את היכולות האמתיות שלי ולעסוק במה שבאמת הייתי רוצה לעסוק.

 

אתמול סיפרה לי הבת שלי "אמא, היום בשיעור היסטוריה קראנו פרק. כולם ישבו בשקט וקראו. גם אני קראתי שוב ושוב, לא הבנתי מה אני קוראת. כולם קראו בשקט ואני, מציצה לצדדים, כולם עדיין קוראים, גם אני כאילו קוראת, העיניים קוראות והראש לא קולט – לא הבנתי כלום.  ואז הגיע הרגע – המורה שברה את השקט. הקריאה נגמרה. פתאום שמעתי את שמי – היא פנתה אליי…"

 

אני חייבת לעזור לה כי אני רוצה שההתמודדות שלה תהיה אחרת. שלה לא יהיה אותו קיר זכוכית שעצר אותי מלעשות את מה שאני באמת רוצה ומסוגלת.

 

  1. שתפי בחוויות שלך מההתמודדות עם הקושי.
  2. קראו ביחד כתבה בעתון או ספר בהמשכים ושוחחו על זה.
  3. צפו ביחד בסרטים דוקומנטרים, הסטוריים סרטי טבע ודברו על מה שראיתם
  4. שחקו משחקי ידע כדי לתרגל ולאתגר.
  5. הציעי לילדה לבקש מחבר או חברה קרובים שיעזרו במצבים כאלה (כמו החברה בספור הסדנא שלמעלה).
  6. העשירו את הילדים בחוויות שיוכלו לזכור ובכך תעשירו את עולמם.
  7. הפנו את הילדים לחפש במקורות המידע המידיים כמו גוגל, כך יקבלו מידע באופן מיידי ויוכלו להשתמש בו.
  8. למדו להגיד שאינכם יודעים. זו לא בושה.

 

לא לדעת, לא לזכור – זה לגיטימי. אנחנו צריכים לדעת לשאול שאלות, להודות כשלא יודעים, לחפש באינטרנט ולזכור שאף אחד לא יודע הכל. כל אחד מתמחה בתחום שבו הוא עוסק הכי הרבה.