טיפול התנהגותי בבית הספר

נכון, בבית הספר לא אתם נמצאים, אלא הצוות החינוכי. אבל שיתוף פעולה ביניכם ובין הצוות הוא קריטי לרווחתו של הילד שלכם, וחשוב שתקיימו אותו לאורך זמן ומתוך עמדה של אמון, שיתוף והערכה.

 

להיות תלמיד עם הפרעת קשב :

ילד עם הפרעת קשב עלול להיתקל בקשיים בכיתה ובבית הספר יותר מאשר בכל מקום אחר. המרחב הבית-ספרי, על חוקיו ודרישותיו, הוא כזה שלמולו מתחדדים כל מאפייני ההפרעה. הילד שלכם עלול למצוא עצמו מתקשה בביצוע פעולות פשוטות, שמצופות מילדים בגילו: לשבת לאורך יחידת זמן של שיעור, למלא אחר מטלות באופן עצמאי ולמלא אחר הוראות וחוקים. הדרישות של בית הספר לריסון וויסות עלולות להיות עינוי עבורו. רמת הגירוי הנמוכה יחסית של ספר ההיסטוריה או הפרק בתנ“ך אינה מספקת את צרכיו לריגוש.

לעתים קרובות הילד מתקשה לארגן את הציוד הלימודי שלו, צובר פערים לימודיים, אינו מצליח להשלים את משימותיו, מנותק מקצב למידת החומר, מקבל ציונים נמוכים בבחינות, נוטה לקושי באינטראקציות חברתיות עם בני גילו ואולי אף נתקל בדחייה עקבית של בני כיתתו, מפריע תדיר למהלך התקין של השיעור. כך עלול להיווצר "מעגל קסמים" של התדרדרות בלימודים, שתופס תאוצה על רקע דימוי עצמי נמוך, שמתדרדר והולך גם הוא. את אלה מלווה תחושת תסכול מתמשכת, שאי אפשר שלא להזדהות איתה.

 

להיות מורה של תלמיד עם הפרעת קשב :

גם אם בתחילת השנה המורים של הילד שלכם היו מלאים כוונות טובות, ראו בהתמודדות עם קשייו אתגר והשקיעו כוחות רבים בהתייחסות אליו – עם הזמן, בגלל היעדר כלים, היעדר ידע על הפרעת הקשב והעדר תמיכה, התסכול מרפה את ידיהם. בשלב הזה, לעיתים קרובות, המורה פגוע האגו, ניגש לטיפול בהפרעת ההתנהגות מנקודת מוצא של כעס, עלבון ופגיעות. בהיותו במצב רגשי קשה, הוא פותר בעיות ברמת הרגע ובצורה שאינה יעילה. במילים אחרות, פעמים רבות קורה כי הצוות החינוכי תוקף את הביטויים החיצוניים של קשיי הילד, במקום להתחבר לקשיים עצמם ומשם ליצור דרך התמודדות חלופית יעילה.

אין באמור משום ביקורת על הצוותים החינוכיים שמשקיעים את כל מרצם בחינוך ילדינו. חשוב להבין שהמצב לא פשוט גם עבורם. תפקידכם כהורים הוא משמעותי ביותר בתמונה הזו.

 

אז מה עושים?!

חשוב לזכור, שיחסים חיוביים בין דמות חינוכית (אפילו רק אחת) לבין ילדיכם יכולים לא רק לשפר את התפקוד החברתי והלימודי שלו לטווח הקצר, אלא גם לשפר את הסבירות להצלחה בטווח הארוך.

אנשים בוגרים עם הפרעת קשב מעידים, לא פעם, כי נקודת המפנה מבחינתם, התרחשה כאשר חשו שלאחד מאנשי הצוות החינוכי הייתה "פינה חמה בלב" עבורם, בעוד הוא דואג, מסייע ומקדיש להם תשומת לב והדרכה.

ולכן, תפקידכם כהורים, לשמש כמתווכים חיוביים בקשר עם צוות המורים. בהיעדר מודעות להפרעת הקשב, ידע, הבנה וכלים, אין ביכולתו של הצוות החינוכי להתמודד ברמה אובייקטיבית עם הקשיים הנובעים מהשינויים הנוירולוגים שבמקור ההפרעה ועם הבעיות הרגשיות הנלוות אליה.

גם אם התלבטתם בסוגיה, האם לספר למורה שלילדכם יש הפרעת קשב, דעו שחשוב שתפנו את תשומת לב המורים בכתה להפרעת הקשב של הילד שלכם. וודאו כי הם מבינים מה זו הפרעת קשב, יודעים מה המשמעות שלה בכלל ואיך היא מופיעה אצל הילד שלכם – בפרט. עזרו להם להכיר אותו.

 

לאחר מכן קראו את המאמר הבא: הפניה כאן היא למורים, אך חשוב שגם אתם תדעו את כל מה שכתוב כאן. הדפיסו את החלק הזה והביאו אותו למחנך הכתה; הוא ימצא פה רשימה ארוכה של טיפים שיכולים לשנות את האינטראקציה שלו עם הילד שלכם מקצה לקצה.

 

מורים יקרים, מורות יקרות,

אתם בטח כבר יודעים שלפי הסטטיסטיקה, ילד אחד מכל עשרה ילדים סובל מהפרעת קשב. הוא נראה ככל הילדים, ואתם בוודאי מצפים ודורשים ממנו לתפקד כמוהם. אבל לילד הזה יש קושי, שמתעצם כל יום וגורם לו להטיל ספק ביכולות שלו;  העומס הרגשי הזה פוגע ביכולתו ומקצין את הסימפטומים ההתנהגותיים. מעגל קסמים מרושע שכזה.

מחקרים שאיתרו את הגורמים להצלחה בלימודים ובחיים בקרב אנשים עם הפרעת קשב, הצביעו בעיקר על גורמים פסיכולוגיים, כשהבולט שבהם הוא תמיכה של מורה. יחסים טובים עם המורים, חוויית שייכות לבית הספר, מודעות עצמית, יכולת לגייס עזרה ותמיכה, הצבת מטרות בנות ביצוע ותקשורת בינאישית טובה.

כשמורה מתמקד בחוזקות של הילד, נוצרת אינטראקציה שעוזרת לו להתקדם.
הנה כמה המלצות שיעזרו לכם להיות עבורו מקור של כח והצלחה –

חשוב לנו לציין שההמלצות הניתנות כאן טובות לכל הילדים כולם. עבור ילדים עם הפרעת קשב הן פשוט הכרחיות.

  1. מודעות – חשוב שתדעו אילו ילדים בכיתה סובלים מהפרעת קשב. מודעות למצב שמה את התלמיד עם הפרעת הקשב ואת התנהגותו באור חדש, ועוזרת לכם לראות אותו ולהבין אותו גם מעבר למילותיו או למעשיו.
  2. ידע – חשוב ונדרש שתדעו מהי הפרעת קשב, שתכירו את מאפייניה וביטוייה, כפי שהם נצפים בכיתה, ואת הגורמים הישירים והעקיפים להתנהגויות השונות. חשוב שתבינו את השלכותיה של הבעיה על תחומי החיים השונים בחיי התלמיד וסביבתו.
  3. הבנה – הבנת הבעיה תשחרר אתכם מהתמקדות בשיפוט, בביקורת, באשמה, בהאשמה, בתסכול, בכעס ובחוסר האונים ותאפשר לכם לפנות כוחות על מנת "לקרוא בין השורות ולשמוע את המילים הלא נאמרות".
  4. רכישת כלים – אוסף של דרכי התמודדות יעילות, שתוכלו להשתמש בהן כדי להתמודד עם הביטויים של הפרעת הקשב בכיתה, הוא לא פחות מחיוני.

 

שילוב בין אסטרטגיות הפעולה המובאות להלן ייצור את ההתערבות היעילה ביותר.

 

ניהול הלמידה

  • ודאו שאתם יכולים להקיף במבטכם את כל הכתה ולראות את כל התלמידים בשיעור. התבוננו בהם לעיתים קרובות.
  • שימו לב לסימנים שמראים כי התלמידים – בעיקר אלה עם הפרעת הקשב – מתחילים לאבד עניין במשימות השיעור, וכוונו אותם למשימות אחרות (בתוך הכיתה ומחוצה לה).
  • תנו לילד עם הפרעת הקשב רמזים שנקבעו מראש כאשר הוא מאבד ריכוז. השתמשו בקרבה כאמצעי לעורר את תשומת ליבו.
  • צרו מדי פעם קשר עין עם הילד, הזכירו את שמו. הדבר יכול להחזיר אותו למה שקורה בשיעור, ולנתקו מחלומות בהקיץ.
  • היו עירניים למה שהתלמידים עושים באותו הרגע, וספקו משוב מיידי, חיובי וספציפי לתלמידים. הגבירו את מינון ההארות החיוביות לעומת ההערות השליליות.
  • שימו לב למה שגורם להתנהגות בלתי מתאימה (שעה, מורה, מקום, פעילות וכו'), ושנו זאת בהתאם. אם למשל אתם רואים שבשעה השלישית הילד מתחיל לאבד סבלנות נסו למצוא אלטרנטיבה יצירתית, למשל באותה השעה הוא יהיה בתורנות כלשהי.

 

אקלים הכיתה – קבלה ותמיכה

  • אחד הדברים החשובים ביותר שעליכם לזכור הוא לא לקחת את הדברים באופן אישי. הילד לא עושה לכם "דווקא". לרוב, הילדים אינם מודעים לכך שהתנהגותם כה מפריעה בכיתה, וגם כשהם כן מודעים, נראה שקשה להם להפסיקה.
  • ודאו שהילד מבין מה זו הפרעת קשב, ונסו לשוחח עמו ביחידות ולשאול מה יכול לעזור לו. לרוב, ילדים אלה משתפים פעולה, והם יכולים לומר מהי הדרך הטובה ביותר עבורם ללמוד.
  • הציעו לילד להשתמש בכרטיסי הכוונה (שעוזרים לו לייצר רוטינת עבודה) כדי לזכור את הסדר הנכון לתהליכים מסוימים. למשל, אם הילד מתקשה להיזכר איך משתתפים בדיון הכיתתי, רשמו עבורו את הצעדים על כרטיס (הרם ידך, חכה למענה, תגיד את שעל לבך), ואחר כך הצמידו את הכרטיס לשולחנו. כשהתלמיד צועק בכיתה כדי לקבל תשומת לב, הצביעו על הכרטיס.
  • היו מעורבים בשיחות אישיות ידידותיות עם התלמידים. הראו להם שאתם מעריכים את דעותיהם, וכללו אותם בתהליך קבלת ההחלטות כאשר זה אפשרי.
  • עודדו תקשורת פתוחה וקשר קרוב עם ההורים – משוב ושותפות הן בהצלחות והן בקשיים בתחומים החברתיים, הלימודיים וההתנהגותיים.

 

ארגון הכיתה

  • ישיבה בכיתה בקבוצות אינה נוחה עבור ילדים עם הפרעות קשב. מומלצת ישיבה ב- ח' (פנימית וחיצונית).
  • הראו שאתם מעריכים ארגון. תנו לילדים חמש דקות מכל שיעור לארגון השולחן וכד', או, למשל, ערכו את "תחרות השולחן המאורגן" בכל יום.
  • הושיבו את הילד עם הפרעת הקשב קרוב למרכז הכיתה, קרוב למורה ובמרחק סביר לקבלת סימנים, והקיפו אותם בתלמידים שמהווים דוגמה טובה. בכל מקרה נסו להושיבם רחוק מאזורים סואנים: דלתות, מזגנים רועשים, מחדדי עפרונות, ברזי שתייה, מרכזי למידה וכו'.
  • שטיח על הרצפה עוזר בנטרול רעשים, ומאפשר אופציות נוספות ללמידה, כמו ישיבה על השטיח.
  • כדאי שהקירות לא יהיו עמוסים מדי בגירויים חזותיים, או לפחות שקיר אחד בכיתה יישאר מנוטרל מגירויים, כדי שלשם יופנה מבטו של הילד המוסח בקלות.

 

תפעול הכיתה

  • קבעו כללי התנהגות ברורים ופשוטים – שלושה-ארבעה כללים כיתתיים שמנוסחים בקצרה ובצורה חיובית, שאותם תלמדו, תדגימו, תתרגלו, תכתבו, תציירו ותתלו על הקירות. התייחסו אליהם לעיתים קרובות. המחישו את החוקים בעזרת טבלאות, רשימות ותזכורות חזותיות אחרות. ניתן להשתמש בתמונות ובסימנים כגון תמרור עצור, עיניים גדולות או אוזניים גדולות, שיזכירו את המילים "לעצור, להסתכל, להקשיב". תמיד יעיל יותר להציג את החוקים מאשר לצפות שהילד יזכור אותם.
  • כדאי לבקש מהילד לחזור על ההוראות בקול, ואחר כך לחזור על ההוראות בשקט לעצמו בזמן ביצוע הפעולה.
  • צפו בעיות מראש ומנעו אותן באמצעות תכנון זהיר.
  • הציפייה היא משמעותית ובעייתית עבור ילדים עם הפרעת קשב, ולכן יש ליידע אותם מראש על כל מעבר מסיטואציה אחת לאחרת. למשל, להגדיר להם את החוקים של פעילות חדשה לפני שמתחילים אותה. לחשוב בקול ולחשוב מראש, זה המסר שיש להעביר לילדים.
  • בחרו בזוגות שותפים בזהירות.
  • ספקו תגובה הוגנת/הולמת למעשים, והפעילו את התגובות בעקביות.
  • השתמשו בשפה עשירה ומושכת.
  • חזרו, חזרו, חזרו על דבריכם. כתבו הוראות באופן שהילד יוכל לשמוע ולראות אותן יותר מפעם אחת.
  • חשוב שהכיתה תלמד בחדר קבוע.
  • כדאי לשבץ את השיעורים ה"כבדים" יותר, כמו חשבון, אנגלית ותנ"ך, בשעות הבוקר, ואילו את השיעורים ה"חופשיים" יותר, כגון אמנות ומוסיקה, בשעות הצהריים, בשל ההפחתה בריכוז במהלך שעות היום.

 

לוח זמנים ומערכת

  • חשוב לשמור על יחידת שיעור, סדר יום ומערכת שבועית, שמתקיימים בזמנים קבועים ובמבנים קבועים.
  • יש להקדיש זמן בכיתה על מנת ללמד את התלמידים כיצד להשתמש בסדר יום.
  • יש להתחיל כל בוקר בשגרה של פתיחת היומן ובדיקת סדר היום והמשימות של אותו היום. ניתן לסמן משימות שונות על-ידי צבעים שונים.
  • בתחילת כל שיעור, קראו את שמות התלמידים וסמנו את נוכחותם.
  • בתוך הכיתה צריכה להיות תלויה מערכת שעות יומית ברורה ובולטת, כך שהילד יוכל לראותה ממקומו. כאשר מחליטים על שינוי במערכת לזמן ארוך, יש להחליף את לוח המערכת באחר ולא לבצע בו מחיקות.
  • כאשר יש כוונה לחרוג מלוח הזמנים הקבוע, יש להודיע על השינוי הזמני ולרשום זאת מראש במקום מוסכם בכיתה – ולא על לוח המערכת הקבועה.
  • הכינו את הילדים לקראת שינוי פעילויות (מעברים), הזכירו להם מהן הנורמות המקובלות ומהן הציפיות האישיות מהם והציבו את הדברים כאתגר בפניהם.

 

דפי עבודה, שיעורי בית ומבחנים

  • דפי עבודה – כדאי שבכל דף יהיו לא יותר משתי פעילויות. עדיף כתב מודפס. לסמן, או לבקש מהילד לסמן מילות מפתח כשמקריאים את ההוראות.
  • פורמט מבחן – אותיות ברורות, פורמט פשוט, לא עמוס בגירויים.
  • השתדלו להימנע ממבחנים שתלויים בזמן, כדי שהילד עם הפרעת הקשב לא יילחץ, ויוכל להראות את יכולותיו האמיתיות.
  • העדיפו בחנים קצרים על מבחנים ארוכים.
  • למדו את הילדים את הכישורים הדרושים לעבור מבחנים.
  • העדיפו איכות בשיעורי הבית על פני כמות. צמצמו את כמות שיעורי הבית לילדים עם הפרעת קשב והתרכזו במה שחשוב באמת. וודאו שהתוצאה בהם תהיה טובה.
  • עזרו לילדים לתכנן לוח זמנים משלהם לשעות אחר הצהריים, על מנת למנוע דחיות וסחבת בהכנת שיעורי הבית.

 

היו מודל לחיקוי

  • הגיעו לכיתה לפני כניסת התלמידים.
  • עמדו ליד הדלת וברכו את התלמידים עם כניסתם לכיתה.
  • הקרינו כבוד לאחרים – בשפה, בטון הדיבור ובתנועות הגוף.
  • השתדלו להיות מלאי חיים והשתמשו בהומור בכיתה.
  • נסו לשלוט בתגובותיכם כלפי תלמידים עם הפרעות התנהגות, תכננו מראש כיצד להתמודד עם מצבים שונים והימנעו ממאבקי כוחות.

 

חיזוקים חיוביים

  • חיזוקים חיוביים מעוררים יותר מוטיבציה להתנהגות טובה מאשר עונשים, ולפיכך הם דרך פעולה מועדפת. גם מתן עונש צריך להיות באיזון עם מתן הפרסים, כי אם יהיו יותר מדי עונשים, או שהענישה לא תהיה מאוזנת על-ידי משהו חיובי, היא לא תהיה יעילה. בשלבים הראשונים של התכנית חשוב לתת חיזוקים חיוביים, ולהימנע ככל האפשר מעונשים.
  • תשומת הלב החיובית מוערכת אצל רוב הילדים, כולל הילדים עם הפרעת קשב, וגורמת לאפקטים חיוביים בהתנהגותם. באותו האופן, נסיגה של תשומת הלב שלכם, כמו התעלמות, יוצרת תגובות שליליות.
  • הכלים הבסיסיים שלכם לחיזוק חיובי, הם: שבח, חיוך, טפיחה על השכם, הנהון בראש וכדומה.
  • השבח יעיל כאשר מסבירים לאיזה התנהגות הוא מכוון.
  • רצוי שהשבח יבוא בטון חם, מותאם לרמה של הילד.
  • שבח יעיל חייב להינתן בסמיכות להתנהגות אותה רוצים לשבח. כזכור, ילדים אלו מתקשים לשאת ציפייה, ומתן השבח המידי "מקבע" את זיכרון החוויה החיובית.
  • ההתעלמות, לעומת זאת, היא אפקטיבית כשרוצים למזער התנהגויות לא רצויות, שנועדו למשוך את תשומת ליבכם. השימוש גם בשבח וגם בהתעלמות מגדיל את האפקטיביות של שניהם.

 

הבניית התנהגות

  • נסו להשתלב בתכנית הטיפולית שנתן המטפל ההתנהגותי למשפחתו של הילד עם הפרעת הקשב. עקביות בתגובות ובתגמולים בבית ובכתה יביאו ליעילות רבה יותר של הטיפול ולתוצאות מהירות וטובות יותר.