טיפול

הטיפול להפרעת קשב (ADHD), שהוכח כיעיל ביותר במחקרים ובשטח הוא טיפול אינטגרטיבי, המשלב טיפול תרופתי, טיפול התנהגותי וטיפול רגשי, בהתאם למוקדי הקושי הספציפיים של המטופל.

כפי שנכתב קודם, להפרעת קשב (ADHD) בסיס אורגני-נוירולוגי והטיפול בו הוא חלק נכבד מהטיפול בהפרעה. הנוירולוג או הפסיכיאטר שקבעו את האבחנה, מתאימים את התרופה ואת מינונה, אבל גם הם יידעו לומר שזה לא מספיק.

להפרעת הקשב (ADHD) יש השלכות על התפקוד היומיומי, על היכולות החברתיות, האקדמיות והתעסוקתיות ומכאן גם על הדימוי העצמי ותחושת הביטחון והמסוגלות. לכן יש צורך לטפל במקביל בשני הערוצים – ההתנהגותי והרגשי.

הראשון מסייע ברכישת כלים מעשיים ומתודות, שיקלו על ההתנהלות בבית ומחוצה לו. הערוץ השני מטפל בתחושות הקשות שחווה מטופל, שחי עם הפרעת קשב (ADHD), כי חשוב לדעת: להפרעת קשב (ADHD) בעיקר כזאת שלא אובחנה ולא טופלה בילדות, מצטרפת פעמים רבות "תחלואה נלווית" בדמות דכאון או חרדה שהופכות לגורם מעכב בפני עצמן.

כפי שנכתב קודם, ה"חליפה הטיפולית" שנתפרת עבור כל מטופל היא כזאת שמתאימה למידותיו הספציפיות. ההתייחסות לכל רכיב – תרופתי, התנהגותי, רגשי – משתנה לפי צרכים, גיל ושלב בחיים ובכל מקרה' השילוב ביניהם תמיד יהיה אישי מאד וייחודי לאדם עצמו.

טיפול אינטגרטיבי כזה לוקח בחשבון את כל פניה והשלכותיה של הלקות המורכבת הזו. הוא מאפשר לאדם בעל הפרעת קשב (ADHD) לנהל אורח חיים מספק, פרודוקטיבי וחיובי; לממש את הפוטנציאל השכלי והחברתי שלהם, לצמוח ולהצליח.