זיכרון עם קביים

"אתמול עמדתי שוב מול הכאב המתסכל של חוסר הזיכרון – לקוח שעובד אתי שנים, מכיר את הקנאות שלי לסדר וסמך עליי שאדע למצוא תיעוד של שנים אחורה. הגיע רגע האמת והתיעוד לא נמצא. חיפשתי בכל מקום אפשרי, התיעוד נעלם. מצאתי את עצמי מול הלקוח המתוסכל שסמך עליי ואכזבתי אותו." כך התחילה השיחה שלנו, כשהיא ממררת בבכי של תסכול. "מאז שאני זוכרת את עצמי, היתה לי בעיה לזכור דברים. הייתי מתבלבלת בין אנשים, בין שמות של מקומות רידינג ג' או רידינג ד' ? כביש החוף או כביש גהה ? מבלבלת בין סיפורים ששמעתי לבין החדשות ששמעתי. מסביב צחקו אתי, אבל בתוך תוכי כאב לי, הרגשתי מבוישת, נעלבת ובעיקר מתוסכלת.

כשהגעתי לצבא התחילו ציפיות, הגעתי לתפקיד בעל אחריות בזכות היכולות שלי, אבל בהתנהלות היומיומית לא זכרתי, התבלבלתי והתחילו הרמות הגבה – "איך את לא יודעת? "  "רק אתמול דיברנו על זה, איך את לא זוכרת?" – ושוב מצאתי את עצמי בתסכול הזה, שאני לא מצליחה לזכור, מבלבלת בין דברים. זה כבר היה במסגרת של משימות שקבלתי, זה כבר פגע והשפיע גם על אחרים.  מהר מאוד הבנתי שאני חייבת לייצר לעצמי "קביים". התחלתי לתעד כל דבר, אני זוכרת את המחברות שבהן כתבתי כל דבר שקרה במשרד, כדי שאוכל לחזור ולהיזכר כשישאלו אותי. זה עבד !! אבל המחיר היה כבד, הייתי דרוכה ומתוחה כל הזמן. בהמשך שכללתי את השיטה – ניהלתי יומן קבוע עם נקודות אחיזה בזמן. כל אירוע משמעותי רשמתי ופירטתי כדי שאוכל להיזכר.

זה  עבד, הצלחתי במה שעשיתי, כולם העריכו אותי ואת יכולותיי ורצו שאמשיך בצבא. עד שהציעו לי להתקדם בתפקיד – להתקדם, משמע עומס נוסף, לזכור יותר דברים – לא הייתי מסוגלת לקחת על עצמי עוד עומס ונאלצתי לוותר על התפקיד ולעזוב.

כדי שלא אצטרך להתמודד עם ההערות על מה שאני לא זוכרת והרמות הגבה על היכולת המתבזבזת, הפכתי לעצמאית. כאן אני הבוס, אני מכירה את יכולותיי, סבלנית וסלחנית לשכחה שלי אני קנאית לסדר ברמה אובססיבית, המחשב שלי מלא בתיקיות שכל הזמן מתעדכנות בהתאם לצורת החשיבה שלי. אני עושה גיבויים לתיקיות וגיבויים לגיבויים והכל – כדי שאוכל לחזור לכל נקודת זמן שארצה ולמצוא את מה שאני צריכה.

עם כל זאת עדיין קורה שאני לא מוצאת דברים, בדיוק כמו מה שקרה לי אתמול – וכל אותן תחושות מתסכלות עולות וצפות, כי שוב בגד בי הזיכרון ושוב אכזבתי".

כמה חידודים להתמודדות עם בעיית הזיכרון –

  1. ניהול יומן ובו גם המשימות היומיות – יצירת הרגל קבוע לעקוב אחר היומן כל היום.
  2. שימוש באופן קבוע בכרטיסיות או אפליקציות לבניית רשימות.
  3. לשאוף לצמצם רשימות משימות כדי שלא ארגיש הצפה ואוכל להתמודד אתן.
  4. מעקב יומיומי אחר הרשימות והקפדה על סימון V מיד בתום ביצוע המשימה – נותן כח להמשיך ולהשתמש בכלי זה.
  5. בניית רוטינות יוצרות עוגנים שבהם אני לא חייב לזכור, זה משהו שנעשה אוטומטי (רוטינה = סדר פעולות קבוע שהופך להיות אוטומטי) – לדוגמה סדר הפעולות בבוקר לפני היציאה מהבית.
  6. שימוש בסייענים חיצוניים – מזכירה, עוזרת, בעל, חברה טובה, בייביסיטר שיורידו ממני משימות, שאדע שמישהו אחר דואג להן ולא הכל על אחריותי.
  7. קניות – רק עם רשימות או לחילופין דרך האינטרנט, ששם אפשר לבנות רשימה קבועה (גם חוסך זמן וגם חוסך כסף).
  8. מחקרים רבים מדגישים שהליכה עקבית משפרת את הזיכרון

 

ככל שנזכור יותר ונחווה יותר הצלחות, יהיו לנו יותר כוחות להתמודד בצורה יעילה יותר עם התסכול.