המעבר הבטוח

גירושים ומעבר אחד הצדדים לדירה משלו משפיעה ישירות על שגרת חיי הילדים שהולכת להשתנות דווקא שלב זה מצריך שיתוף פעולה והבנה בין ההורים המטרה לייצר קרקע יציבה

"אנחנו בשלב של רגע לפני שהוא עוזב את הבית לדירה משלו. הקופסאות מפוזרות, האווירה של מעבר והכל מבולגן. אני יודעת שאוטוטו זה נגמר וחוששת מאיך זה יתנהל בעתיד. הרי לא הצלחנו להיות מתואמים כשהיינו ביחד ולא יצרנו שגרה משותפת, פשוט לא הסכמנו על כלום. אז מה יהיה עכשיו בבתים נפרדים? הילדים הרי זקוקים ליציבות, אני ממש חוששת. מתי הם ילכו לישון כשאני לא לידם? איך הם יקומו בבוקר? הם הרי יצטרכו לעבור בין הבתים שלוש פעמים בשבוע".

כך סיפרה לי השבוע פרודה טריה, בשלהי שנות השלושים לחייה, שחוששת מהבאות, בעיקר בכל הקשור להסתגלות ילדיה. לדבריה, בעלה והיא החליטו להתחיל בהליך גירושים, כשטובת הילדים לנגד עיניהם. "ידענו שאנחנו לא רוצים שהם יחיו בבית עם צעקות, מריבות ואי הסכמות", היא הוסיפה. "היום, כשזה הולך לקרות בפועל, פתאום כל הדברים הקטנים נראים לי בלתי אפשריים להתמודדות".

הסברתי לה כי אם בעלה והיא הגיעו למסקנה שהם לא מסתדרים, כל היום רבים ומצויים בסיר לחץ מתמיד, ראוי לעשות הפרדת כוחות. כלומר. כל אחד יחיה בבית משלו ובדרך שמתאימה לו. עם זאת, חשוב להבהיר כי בכל הקשור לילדים עליכם להשתדל להיות מתואמים כדי שתהיה להם קרקע בטוחה ויציבה. המשמעות בפועל היא לא לעשות דווקא, לא להיות צודקים בכל מחיר, לשתף פעולה בשבילם. קרקע בטוחה היא כזאת הנבנית משגרה, מסדר יום ברור, מלדעת מה מותר ומה אסור ומגבולות ברורים.

אז כיצד מיישמים זאת?

  1. נבנה צינורות אינפורמציה. ניידע אחד את השני במידע על הילדים. היום זה מאוד פשוט ואפשרי באמצעות קבוצת ווטסאפ ביניכם או קבוצה נוספת עם המורה כדי ששניכם תהיו מעודכנים.
  2. ניצור תוכנית שבועית עם פעילויות קבועות כמו חוגים, מתי עוברים מבית לבית, שעורים פרטיים, בדיקות רופא ועוד, כדי לדעת את הדברים ולהתכונן אליהם.
  3. נדאג שהתוכנית תהיה תלויה בשני הבתים. מי שמוכן לקחת אחריות על ההכנה הוא זה שיעשה זאת, והשני ישתף פעולה ויתאמץ לשמור על כך.
  4. ניצור טקסים שיתקיימו בשני הבתים. למשל, סיפור לפני השינה, פתקי מסרים חיוביים מתחת לכרית לפני השינה, השכמה בשעה קבועה, הרגלי בוקר אחידים.
  5. נהיה נוכחים בחיי הילדים כשהם אצל בן או בת הזוג. למשל, בתחילת היום ו/או בסופו נשמור על רוטינה קבועה סביב שעה מסוימת שבה הילדים ידברו עם ההורה שלא נמצא אתם.

זיכרו, אל תילחמו אחד בשני. עכשיו כשכל אחד מכם נמצא בנפרד, הקשר ביניכם אינו אינטנסיבי. אתם לא צריכים לריב על כל דבר, תורידו את ההתנגדויות. והכי חשוב להבנה – התגרשתם אחד מהשני, אבל לא מהילדים.