אקדח מכוון לרקה

"הוא לא מחונך, תחזיקו אותו, למה אתם נותנים לו, קחו אותו הביתה, למה אתם מוותרים לו, למה אחותו המסכנה צריכה לוותר תמיד… האנשים הטובים שמסביב אלופים בלתת עצות. כל כך רצינו תמיד בית שקט ורגוע – תתחשבו בו, הוא לא שולט בזה. הוא מתכוון לטוב. זה לא קרה לו בכוונה.. אלו המשפטים שתמיד אמרנו.

כשיואב היה קטן, התגובות שלו היו אימפולסיביות ועצבניות. פחדנו מהתגובות שלו, התביישנו בהתנהגות שלו, ריצינו אותו ועשינו מה שהוא ביקש – רק שלא יצעק, שלא יתפרץ, שלא ישבור דברים, שלא יבכה, שלא יקלל. כל כך לא רצינו לשמוע את כל היועצים מסביב, העדפנו לא לצאת איתו לבקר חברים, או משפחה. מעגל החברים שלנו הצטמצם ולא כי ביקשנו מהם לא לבוא, אלא כי הם, החברים שלנו, העדיפו לא לבוא אלינו. גם ההורים בקשו שלא נגיע כל שבת. הוא התיש אותנו ואת כל הסביבה.

לפעמים התפצלנו עם הילדים, אחד מאתנו נשאר עם יואב והאחר לקח את האחים, לפעמים הענשנו, לפעמים נתנו פרסים, לפעמים שבחנו – בכל זאת הרגשנו שהוא פוגע בדינמיקה המשפחתית, בחוויות המשפחתיות וכל הזמן היה כעס באוויר. בייאושנו השלמנו עם המצב – יש לו פתיל קצר ולא כדאי להיתקל בו. מצאנו את עצמנו הולכים על ביצים, כל המשפחה, נזהרים שלא להרגיז את הילד ועושים הכול כדי לרצות אותו.

אנחנו ממש לא יכולים יותר. האחים שלו נפגעים, הם משתדלים לצאת כמה שיותר מהבית, הם לא מזמינים חברים הביתה, אנחנו מרגישים שהם לא מוכנים להתחשב בו יותר. העימותים בבית הופכים להיות בלתי נסבלים."

אני פוגשת משפחות שמתארות מצבים דומים בבית, אני שומעת את הקושי והמצוקה. ההתמודדות צריכה להתחיל כבר מגיל צעיר, התירוץ של "הוא קטן, תתחשבו בו" – לא עובד. דפוסי ההתנהגות מתקבעים ואח"כ קשה יותר לחולל שינוי.

יותר מהכל חשוב להבין שהמצב הזה שבו הילד הוא ה"שולט" בבית, לא טוב לילד, זה מפחיד אותו ומאיים עליו. הוא מסתובב בתחושה שאם יקרה לו משהו, אין מי שישמור עליו.

  1. בואו "נפטר" אותו מתפקיד "המנהל" – נחזיר אותו להיות ילד כמו כל הילדים.
  2. בתקופה הקרובה לא קונים כלום – לא אוכלים בחוץ, לא קונים משחקים – אם קשה לנו, לא נצא עם הארנק..
  3. נקבע אתו פעילויות שיהיו קבועות בתכנית השבוע – הליכה, רכיבה על אופניים, טיול עם הכלב וכשיעמוד בהן יקבל חיזוק.
  4. נבנה עם הילד מערכת מובנית של משימות – לסדר את החדר שלו, להתארגן לקראת שינה, להכין שעורים, לסדר ילקוט – שאותן הוא יצטרך לעשות ועליהן יקבל חיזוקים בהתאמה.
  5. נאפשר לאחים שלו לארח יותר בבית ואותו נוציא מהבית לאחת מהפעילויות שתכננו מראש.
  6. נקפיד על ארוחת ערב משפחתית, ובה נחזק התנהגויות חיוביות של כל בני המשפחה.
  7. ניצור עבורנו מקום של תמיכה, מקום שנוכל לשתף בו. זו יכולה להיות יציאה משותפת פעם בשבוע שהמטרה שלה היא לדבר על האירועים של השבוע ותכנון משימות השבוע הבא.

בהתחלה נחווה התמודדות לא פשוטה, שבה הילד יבדוק אותנו ואפילו יגביר את ההתנהגויות המקשות שלו. נצטרך להיות מאוד עקביים ואחידים בתגובות שלנו. בואו נחזק אחד את השני, לא נוותר ונעבוד כצוות מתואם.